אמרתי לו שאני רוצה להתגרש והוא היה בשוק

"היוזמה הראשונית לגירושין הגיעה ממני, אחרי 8 שנות היכרות ושלושה ילדים"

אומרת גלי, מאזור השפלה.

הרגשתי שנגמרה לי האהבה, שנגמרה לי המשיכה, ולא ראיתי בינינו עתיד. בהתחלה, כשבאתי לבן זוגי וסיפרתי לו שאני רוצה להתגרש הוא היה בשוק ולקח לו הרבה מאד זמן לעכל את זה (אני מבחינתי עברתי תהליך של הבנה והשלמה לפניו, עוד לפני שהוא ידע על כך). הרגשות שלנו היו שונים לגמרי בנושא הזה. היה לו קשה להבין את זה ולהסכים עם זה. אני, לעומתו, הרגשתי שהזוגיות שלנו היא משאב שנגמר, ושכבר אין לנו יכולת לייצר משאבים חדשים. לאחר מכן, למשך תקופה קצרה, ניסינו להיעזר בבעלי מקצוע, אבל הרגשנו שזה לא צולח.

והיו ביניכם כעסים?

בהחלט. לבן זוגי היו כעסים גדולים על כך שיזמתי את התהליך ולי היו כעסים על כך שבעצם במשך תקופה הוא היה רדום לטעמי ביחסים שלנו. בעיני לפחות הוא לא ראה אותי. היו גם דברים שהבנתי רק בדיעבד. הבנתי שהוא הזניח אותי, משהו שלא ראיתי בבירור בזמן שהיינו יחד. יש דברים שאפשר לראות רק אחרי שנפרדים…

מדוע בחרתם בהליך גישור?

זה היה ברור לשנינו שלא הולכים לעורכי דין או לבתי משפט. זה היה לגמרי ברור. זה לא שלא היו מחלוקות בינינו, וודאי שהיו… לי, למשל, היתה עננה גדולה בהיבט הכלכלי, כי הפער הכלכלי בינינו היה גדול והיו לי הרבה חששות בנושא הזה, אבל היה לי ברור שיהיה בסדר ושהולכים לגישור (וגם לו).

חשוב לומר שבסביבה שלי דאז היתה רק חברה גרושה אחת, והיא לא התגרשה בטוב. גם ההורים שלי התגרשו שלא בטוב כשהייתי בת 16. לצערי לא היה סביבי מודל של גירושין טובים, וכל מה שעשיתי היה מתוך כוונה שלא אהיה כמוהם ושהילדים שלנו יפגעו כמה שפחות. זה היה מאד נוכח שאנחנו לא רוצים לפגוע בילדים. ידענו שהאופציה של עורכי דין ובתי משפט תהיה ארוכה בהרבה, יקרה בהרבה, וכזו שתפגע גם בילדים וגם בנו.

מהקשר שלכם כיום, את יכולה לומר שהתגרשתם בטוב?

אכן. אני חושבת שהתגרשנו בטוב כי התקשורת בינינו לאורך כל הדרך היתה טובה, גם בהיבט של התקשורת מול הילדים בהקשר של הפרידה. הוא מעולם לא לכלך עלי מולם וגם אני, כמובן, לא אמרתי עליו מילה רעה באוזניהם. גם כיום, למשל, בענייני לוז עם הילדים, שנינו גמישים ושנינו שמנו בראש סדרי העדיפויות שלנו להמשיך ולגדל את הילדים בטוב. אני חושבת שויתרנו זה לזו במקומות הנכונים בתהליך הגישור.

אני חושבת שבתהליך הפרידה, שכשהיה משהו שהיה לו חשוב, זה היה באופן אוטומטי הופך לחשוב פחות עבורי. אני יודעת שעבור אנשים רבים ויתור זו לא תחושה נעימה, אבל אני הרגשתי שאני מוותרת ומרוויחה תוך כדי את ההערכה שלו ואת העוצמה שלי. הרגשתי שבאתי לקראתו. הרגשתי שאמנם אני מוותרת על משהו, אבל שמתי את הזרקור על התועלות שנוצרו מהויתור שלי. ככל שהוא יהיה יותר מאושר, ככל שיהיה לו יותר טוב, כך לילדים שלי יהיה גם יותר טוב, וגם ידעתי כמובן שזה אוטומטית ישפיע גם על החיים שלי לטובה. הבנתי שזה יחזור אלי.

זה הרי ברור שהיחסים בינינו ימשכו הרבה שנים ושווה להשקיע בזה כוונה ותשומת לב כדי שכולם ירוויחו: הוא, הילדים ואני.

מה את יכולה לספר על תהליך הגישור?

את הטלפון של המגשרת קיבלתי מידיד שהמליץ עליה. לא חיפשנו מגשרת לאורך זמן, פשוט הלכנו אליה לפגישה ראשונה שבה גם היתה מגשרת נוספת, ולאחר מכן, המשכנו לעוד כ-4 פגישות שהתנהלו באופן קורקטי, ובסופן כבר הגענו להסכם. התהליך כולו לקח כחודשיים, במהלכם סיכמנו את כל הנושאים החשובים, כמו מזונות, חסכונות, רכב וכו'. גרנו בדירה שכורה ושנינו היינו מוכנים לעבור לדירה אחרת. בנוסף, סיכמנו על משמורת משותפת, כי הוא האבא של הילדים ואני מאד מעריכה אותו כאבא וחושבת שהוא אבא מצוין. היה ברור לשנינו שהילדים יתחלקו בשהייה בינינו שווה בשווה.

אם היתה נקודה אחת שהיתה משמעותית במיוחד בתהליך הפרידה, מה לדעתך היא היתה?

אני חושבת שהשינוי הגדול היה מבחינתי, שאמרתי לו שאני רוצה להפרד. אני יודעת שאצל רבים השיחה עם הילדים נחשבת לנקודה קריטית, אבל במקרה שלנו הילדים היו קטנים יחסית, והשיחה עברה בקלות. מבחינתם הם פשוט עברו לגור בשני בתים.

יש משהו שתרצי לומר לאישה שמתלבטת האם להתגרש?

אני חושבת שאחרי שמוצו כל האפשרויות האחרות (שיחות / טיפולים / מחשבות) אני מאד מאד אופטימית לגבי היום שאחרי ולגבי היתרונות הגדולים של הפרידה לצמיחה אישית. אני לא מודאגת מהמורכבות שזה יכול ליצור. אני באמת מאמינה שאם פרידה היא הכיוון אז בהחלט אפשר להתמודד עם זה בטוב.