שחר (42) מאזור זכרון יעקב היה נשוי במשך עשור כשאשתו דאז הודיעה לו שהיא כבר לא אוהבת אותו ושהיא מעוניינת להתגרש: הייתי מופתע. אמרתי לה שאני לא מעוניין להתגרש ושאני מעוניין ללכת לטיפול זוגי כדי לנסות ולהציל את הנישואין אבל היא הסבירה לי שהיא לא מעוניינת.
באחת השיחות הראשונות שלנו בנושא הפרידה, היא ביקשה שאשלם לה סכום חודשי עצום (ולא הגיוני) של מזונות. זו היתה נקודת המוצא שלה שעליה היא לא הסכימה להתפשר לאורך כל הדרך. בנוסף היא דרשה הטבות כלכליות משמעותיות במסגרת סידורי הכספים (איזון המשאבים) שהיה עלינו לעשות, וגם דרשה שאצא מהבית שהיה של שנינו.
דיברנו על האופציה של גישור אבל היא אמרה שאלה הדרישות שלה ושהיא לא מעוניינת להתפשר, כי החוק לצידה. אחרי כמה שבועות הבנתי שהיא בקשר עם עורך לענייני משפחה. כשראיתי שיש לה עורך דין יצרתי קשר גם אני עם עורך דין והוא הסביר לי איפה אני עומד. אני חייב לומר שעורך הדין שלי המליץ לי כל הזמן לא להגיע לבית משפט אלא לסגור את זה בגישור בינינו. הוא אמר לי שמשפט יעלה לי הרבה כסף.
ומשם הגירושין החלו להיות מכוערים
כמובן שכבר לא ישנו יחד באותה התקופה, והרגשתי שהיא התנהגה אלי בצורה מאד לא נעימה כדי לנסות וללחוץ עלי שאתיישר לרצונותיה. העובדה ששנינו גרים באותו הבית ומנהלים משפט זה כנגד זה יצרה מטבע הדברים מתיחות בלתי נתפסת. זו היתה הרגשה קשה מאד. אני בהחלט ממליץ לכל זוג שעומד להתגרש ויכול שלא לגור יחד לעשות זאת הכי מהר שאפשר כי זו תחושה נוראית.
לאחר כחודש הגיעה אלי מעטפה עם המסמך הראשוני של הבקשה לגירושין. חשבתי שעורכי הדין של שנינו יביאו אותנו להסכמות, אבל הופתעתי לגלות שעורך שלה מסרב לשוחח עם העורך דין שלי ומעוניין להפגש רק בבית המשפט.
ואז הגעתם לבית המשפט לענייני משפחה?
אכן. בדיון הראשון השופטת שלחה אותנו ליחידת הסיוע שליד בתי המשפט לגישור (הערת המערכת: זהו נוהל רגיל שנועד כדי לאפשר לזוגות שפתחו בתהליכים משפטיים לפתור את המחלוקות ביניהם בעזרת מגשר שניתן להם על ידי המדינה). הלכנו לפגישה אחת שבה הסבירו לנו על התהליך, ולאחר מכן התחלנו בהליך גישור דרכם, שכלל כמה פגישות בודדות עד שהבנו שאין טעם להמשיך בזה.
הפערים בינינו היו גדולים, שכן הדרישות שלה היו קיצוניות בעיני, הן מבחינת המשמורת (אני רציתי משמורת משותפת והיא לא רצתה), הן מבחינת המזונות (היא המשיכה לדרוש סכום עצום של מזונות) והן מבחינת איזון המשאבים (דרשה סכומים גדולים שלא הגיעו לה). לצערי זה היה נראה שהיא לא מעוניינת בגישור, אלא מעוניינת למקסם את הרווחים שלה מהגירושין בכל מחיר. לא יכולתי להסכים לדרישות שכאלה.
ולאחר שהגישור לא צלח, איך התנהלו הדיונים בבית המשפט?
בבית המשפט התנהל דיון של כשעה וחצי בכל 4-5 חודשים, כאשר כמובן, שני עורכי הדין איתנו בכל דיון. הדיונים היו סביב הדירה (השופטת אמרה שאם לא נגיע בינינו להסכמה תוך כמה חודשים הדירה תימכר על ידי בית המשפט), לאחר מכן בנושא המשמורת על הילדים (שם גם שלחו אותנו לפקידת סעד על מנת שתחליט בנושא) וגם כמובן על גובה המזונות. בית המשפט גם חייב אותנו ללכת לפסיכולוג משפחתי שעלה הרבה מאד כסף.
בסופו של דבר, מהרגע שהיא ביקשה להתגרש ועד שחתמנו על הסכם הגירושין עברו 3 שנים. כמובן שאורכו של התהליך השפיע גם על מחירו: הוצאתי יותר ממאה אלף שקל במהלך תהליך הגירושין שלנו (ואני מאמין שגם היא הוציאה סכום דומה).
לפי מה שראיתי בדיונים שלנו, אני חושב שלאמהות יש יתרון מסוים בדיונים בבתי משפט לענייני משפחה, אבל זו דרך מאד ארוכה ומאד יקרה ואין שום בטחון גם לאישה שהיא תצא משם כמו שהיא ציפתה. במקרה שלי, אני מאמין שהייתי יכול להגיע להסכם טוב יותר עבורי, אבל ברור שהמשפט היה מתארך וגם עולה יותר כסף. הסכמתי בסופו של דבר להתפשר קצת כדי להחזיר את חיי לשגרה.
סבלתי משלל התעמרויות במהלך משפט הגירושין
היא ניסתה להוציא אותי מהבית בהאשמה שאיימתי עליה, עורך הדין שלה ניסה להציג אותי כחסר מסוגלות הורית, גרושתי אף הגישה נגדי תלונות שווא במשטרה (לשמחתי במשטרה הבינו מהר מאד שהיא משקרת). בנוסף, בשלב מסויים היא עברה דירה עם הילדים מבלי להודיע לי ולא אפשרה לי לראות אותם למשך כמה שבועות. היא גם נכנסה אלי הביתה וחיטטה לי במסמכים כשלא הייתי בבית. עורך הדין שלי ייעץ לי להחליף את המפתח בבית כי הוא חשש שהיא תכנס שוב ותיקח לי את כל החפצים. אין ספק שזו היתה תקופה קשה מאד ואני בטוח שהיא גם פגעה בילדים וכמובן גם בקשרים המשפחתיים שלה מול המשפחה שלי.
מדוע לדעתך הרצון להתגרש הגיע בעצם למצב של מלחמה?
לדעתי זה היה גם בגלל שאשתי דאז היתה מוקפת בחברות גרושות שנתנו לה עצה שגויה ועודדו אותה ללכת לבתי המשפט. בנוסף, אני חושב שזה גם האופי שלה. תפסתי ממנה אדם לוחמני במיוחד. אני חושב שמה שהניע אותה היה להשיג כמה שיותר כסף בכל מחיר. היא חשבה שהיא תשיג הרבה יותר בעזרת בתי המשפט. אם נקפוץ כמה שנים קדימה, אני חושב שגם היא תודה שזו היתה טעות ושהיינו יכולים להגיע לאותן ההסכמות אליהן בסופו של דבר הגענו גם ללא עורכי דין.
ובסוף, הצלחתם להגיע להסכם גירושין?
אכן, אבל זה לקח 3 שנים… בסופו של דבר ההסכם נכתב על ידי שנינו (בעזרתו של עורך דין) כך שהתהליך בבית המשפט לא נסתיים בפסק דין אלא בגלל שהגענו להסכמות בינינו. אני חייב לומר שההסכמות שנכתבו בסופו של דבר בהסכם היו יחסית הגיוניות ולא קרובות לאלה שאשתי דאז התעקשה לקבל בהתחלה.
אם תפגוש היום אדם, שבת זוגו הודיעה לו שהיא מעוניינת להתגרש, איזה עצה תתן לו?
לעשות כל מאמץ כדי לפתור את העיניים ללא התערבות עורכי דין ובתי משפט (עדיף לדעתי בגישור) ולקחת בחשבון שאם ניגשים לבתי משפט, זו תהיה מלחמה שידוע איך נכנסים אליה אבל לא יודעים איך יוצאים ממנה.
ומה קורה ביניכם כיום?
אפשר לומר שכיום היחסים בינינו בכל מה שקשור בילדים טובים. אנחנו הורים ולא מעבר לכך. מדי פעם הולכים לאירועים משפחתיים יחד. אין בינינו משהו מעבר לזה. יחד עם זאת, חלק מהמשפחה שלי עדיין לא מדברת איתה
