התגרשנו בתהליך גישור תוך שלושה שבועות בלבד

ניר התגרש לאחר 4 שנות נישואין כשלו ולבת זוגו שני בנים קטנים

הצלחנו להתגרש בתוך שלושה שבועות בלבד. עשינו שתיים עד שלוש פגישות בשבוע, עשינו שיעורי בית ובאנו מוכנים. ידענו שאנחנו לא רוצים לגשת לעורכי דין. זה היה מאתגר, אבל שנינו ראינו את טובת הילדים לנגד עינינו

את הפרידה אשתי יזמה, אומר ניר, אבל ידעתי כבר שנה לפני כן שזה הולך לשם, וגם הצעתי שזה ילך לשם, אבל היא לא רצתה. שנה לאחר מכן זה הגיע למצב שהיא יזמה ודיברה איתי על כך, ולכן לא הייתי מופתע. אני מצדי לא דחפתי בכוח את הפרידה מתוך הבנה שאם היא לא תרצה בזה הסיפור עלול להתדרדר. ידעתי שכדי שנפרד בטוב, עדיף שהיא תרצה להתגרש יותר ממני.

הרגשתי שכבר אין בינינו חברות, וגם לא הערכה. אני חושב שגם לא היתה בינינו אהבה אמיתית.

בכל מקרה, הזמן שהתארך אפשר לילדים לגדול קצת ואז יכולנו לעשות איתם משמורת משותפת. ידעתי שאני רוצה לגדל את הבנים שלי. כשהם היו קטנים חשבתי שהם יצטרכו יותר את אמא שלהם. פרק הזמן שעבר עד שהתחלנו בהליך הגישור אפשר להם לגדול כך שבאמת נהנה מהם שנינו שווה בשווה במשמורת משותפת.

ואז פנינו לגישור

שנינו רצינו שזה יגמר מהר וכמה שיותר בטוב, ולכן, רצינו גישור. אני הבנתי שלא משנה מה, עורך דין לא ניקח פה. זו היתה מטרה מבחינתי. לא רציתי שניקח עורכי דין כי חששתי שזה ייצר מלחמה. בעיני זו העבודה שלהם (גם אם הם עושים את זה בתת מודע שלהם). זו דעתי. עורכי דין שימנעו מלייצר מלחמה הם נדירים. שמעתי יותר מדי סיפורים על כך. אין דבר כזה שני עורכי דין בלי מלחמה.

לשמחתי, גם בת זוגי דאז היתה באותו הראש. בהתחלה מצאתי אני מגשרת, אבל היא הרגישה שהיא פחות מתאימה לה. הרגשתי שחשוב לה למצוא את המגשר וזרמתי עם זה.

תוך שלושה שבועות בלבד היינו עם הסכם חתום!

תהליך הגישור לקח שלושה שבועות בלבד מהרגע שהתחלנו אותו ועד שהיה הסכם חתום בבית משפט. זה היה כל כך מהיר כי עשינו את זה אינטנסיבי. היו לנו כ-6 פגישות גישור, עשינו 2-3 פגישות בשבוע ותוך שלושה שבועות ההסכם שלנו כבר קיבל תוקף של פסק דין בבית משפט. הייתי ממש בהלם מכמה מהר שההסכם נחתם.

הפגישות נעשו מול זוג מגשרות כשאחת מהן היתה משפטנית והשניה מטפלת. לחלק גדול מההבנות הגענו שנינו לבד בבית, כדי לחסוך כסף. תוך יום או יומיים מרגע שהסכמנו על הכל ההסכם נכתב וברגע שהוא הוגש לנו הלכנו איתו לבית משפט.

למרות שהיו בינינו קצת כעסים, שנינו ראינו את טובת הילדים. זה מה שעניין את שנינו כל הזמן. שנינו הבנו שאם לצד השני לא יהיה טוב, זה לא יעבוד. הכעסים גם המשיכו לאחר שנפרדנו אבל לאט לאט הם שכחו.

איך הודעתם לילדים?

לקחנו ייעוץ בנושא ואז דיברנו קצת עם הגדול (שהיה בן 5). לא השתמשנו במילים "מתגרשים" ו"פרידה". אמרנו לו שהחלטנו לעבור לשני בתים. יחד עם זאת, אני כן חושב שמגיע שהרגע שבו הילדים צריכים להבין שההורים כבר לא יחד.

מה היה החלק הכי משמעותי מבחינתך בתהליך הפרידה?

אני חושב שהעזיבה שלה את הבית היה השינוי היה משמעותי מבחינתי. הבית שגרנו בו דרש הרבה תחזוקה והיא העדיפה לעבור ממנו. לי זה התאים, למרות שהצעתי לה שאם היא רוצה אני אהיה זה שיעזוב.

ואתה יכול לומר היום שהתגרשתם בצורה נכונה?

בהחלט. לדעתי אפשר לומר התגרשנו בטוב כי זה היה קצר ולא עשינו שום דבר רע לצד השני בכוונה. כל אחד ניסה לגמור את זה כמה שיותר מהר. אני חושב שזה שלא לקחנו עורכי דין זה גם עזר לזה שזה נגמר בטוב. שנינו יצאנו מאוכזבים מההסכם באותה המידה (שנינו הרגשנו שקצת נדפקנו, אבל לא בצורה משמעותית).

כיום אנחנו כ-6 שנים לאחר שנפרדנו. הקשר שלנו כיום הוא של הורים שמגדלים ילדים. אנחנו מעולים בזה. מעבר לזה אין בנינו כלום. אנחנו שני אנשים שונים. היא הפוכה ממני בכל כך הרבה דברים. ברוב המקרים זה לא מפריע לי, כי אנחנו הורים ולא בני זוג.

מה היית רוצה לומר למי ששוקל או עומד להתגרש?

לא משנה מה, לא לקחת עורך דין! לפי מה ששמעתי, במקרה של גירושין עם עורכי דין, כל אחד מבני הזוג יוציא בין 80-120 אלף שח על התהליך. כלומר, אנחנו מדברים על כ-200,000 שח וגם שליש מהרכוש שילך (כי ככל שאנשים יש יותר כך עורך הדין עולה יותר).

ואיך החיים שלך כיום כגרוש?

אני מאוד אוהב את החיים החדשים שלי. אפשר אפילו לומר שקיבלתי את החיים שלי בחזרה. הקשר שלי עם הילדים שלי השתפר, כי אני מרגיש שכשהיינו יחד הלכנו לפי החינוך שלה. היום למשל, מותר להם להשתולל ולעשות באלאגן בבית שלי בכיף, ובבית של גרושתי לא. הגבולות שלי אחרים משלה, כי אנחנו שני אנשים שונים.

כפי שכבר אמרתי, הבנים נמצאים אצלי חצי מהזמן. זה היה קשה בהתחלה כי שניהם היו קטנים, אבל היום זה אחרת. הבנתי שאם לא אתמסר אליהם בזמן שהם איתי זה יהיה קשה. ההתמסרות הזו כייפית, אבל זה בא על חשבון עבודה (הם חוזרים הביתה לאחר המסגרת ולא נשארים בצהרון). מהרגע שהם כאן אני רק איתם. בזמן שאני בלעדיהם אני מתגעגע אליהם אבל זה געגוע בריא. אני לא מתייסר מזה. ברגע שאני פוגש אותם אני מלא ציפיה ומלא אנרגיות. כשהם אצלי אני גם קצת מתגעגע ללבד שלי וגם זה כיף לי.